עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

כתיבה ובישול, בישול וכתיבה - שתי האהבות הגדולות שלי נפגשות כאן ויש משהו אחד משותף לשתיהן...הן כל כך פשוטות.
כי כאן על המסך בדיוק כמו במטבח, אין לנו יותר מידי זמן.
אנחנו רוצים הכל כאן ועכשיו...שיקרה מהר, שיעבור בקלות, שיזרום פשוט אבל שיהיה טעים!!! מתכון מוצלח, הוא לגמרי כמו פוסט מגניב. מתענגים עליו כמה דקות, משתפים אותו בכיף , לפעמים אפילו מפרגנים ותמיד יודעים שאפשר לחזור אליו ... הוא לא יאכזב.
אז זה בערך מה שתמצאו כאן...
מתכונים פשוטים, קלים להכנה שיוצאים ט-ע-י-ם ותמיד באים טוב.
לפעמים הם יגיעו עם איזה הגיג או שניים על המצב והחיים...

לפני שנתחיל, קבלו 'טיפ' - כשמבשלים, כדאי לשים מוזיקה טובה ולחשוב על מישהו שאתם אוהבים .
זה מורגש בטעם...בדוק!!!
נושאים
זכרונות בטעם שווארמה

יש טעמים שהם זכרון לכל החיים...
בסוף גם יצא מזה מתכון...
כשמעונן נכין 'שאוויה'
12/01/2019 06:44
רון דותן
צלי בקר, חוויאג, בצל, שום, עגבניות, כוסב
"יש לי ציפור קטנה בלב 
והיא אולי כל התקוות
ולפעמים אני חושב
שהיא תשובה לאכזבות" 

השבוע מלאו 30 למותו של יגאל בשן. 
ועצוב לי, באמת שעצוב לי. 
עצוב  כי איבדנו זמר ויוצר ענק שחתום על כמה מהפסקולים של חיינו, אבל גם עצוב  כי יגאל בשן התמודד עם קטע לא פשוט ועם מחלה ארורה (כן מסתבר שזו מחלה) שתוקפת בלי להודיע. הראיון המצמרר  איתו 'ששודר לאחרונה ב'עובדה' נתן לנו הצצה קטנה למה שהאיש היקר הזה ומשפחתו  עברו. 

תכל'ס אני לא רופא (וגם לא חזאי) אבל נראה לי שלכולנו יש ימים  מעוננים כאלה שאיך נאמר לא באים טוב...לא מדבר על דיכאון חלילה או משהו כבד כזה אבל גם סתם מחשבות מטרידות או תסכולים ואכזבות זה לא משהו שכדאי לשמור ולתת לו לחלחל. 

התרופה שאני מכיר (וכמו שציינתי אני לא רופא ולא רוקח...)
נמצאת כאן במקום שתמיד מרגיש לי טוב..במטבח. 
כי כשאנחנו קוצצים בצל אנחנו בעצם קוצצים גם את המחשבות שמטרידות אותנו, כשכותשים שיני שום אנחנו כותשים את הרגעים המתסכלים שחווינו היום או השבוע, כשקולפים תפוחי או  או גזר מרגישים איך לאט לאט גם האנרגיות השליליות שאיימו להתנפל עלינו עלינו מתקלפות להן ומושלכות לפח... ואם דאגנו לפרגן לעצמנו מראש איזה דיסק עם מוזיקה טובה וכוס יין מפנק (טוב נו...בירה שחורה במקרה שלי) אז בכלל עלינו על המסלול הנכון.עכשיו מה שנותר הוא להדליק את הגז בכיריים או לחמם את התנור. להתרכז בטיגון או באפיה ולתת לריחות המדהימים האלה להטעין אותנו טוב טוב בהרבה אופטימיות ואהבה. 

אז כמחווה ליגאל בשן שבמקור הוא יגאל בשארי מנחלת יהודה
קבלו מתכון לצלי בקר תימני אסלי ובואו נעשה לנו חג..
'שאוויה' - צלי בקר תימני עם חוויאג' וכוסברה 
מה צריך? (6-8 מנות)

לבשר
  • 1 ק"ג כתף בקר (חתוך לקוביות) 
  • כפית מלח
  • קמצוץ חוויאג' למרק
  • כף שמן קנולה
לרוטב
  • 2 בצלים גדולים קצוצים 
  • 12 שיני שום (8 כתושות 4 קצוצות)
  • 5 עגבניות חלוטות (4 חתוכות לקוביות 1 שלמה )
  • 2 כפות רסק עגבניות
  • 1+1/2 צרור כוסברה קצוצה 
  • כף גדושה חוויאג' 
  • 2 כוסות מים רותחים 
  • כף אבקת מרק עוף 
  • 1/2 פלפל ירוק  חריף פרוס
  • 1/2 כפית כמון
  • 1/4 כפית הל
  • קמצוץ מלח ופלפל לבן (לפי הטעם)  
מה עושים?
  1. מניחים את הבשר על מסננת מפזרים מלח (רק על צד אחד) וקמצוץ 
  2. בסיר רחב מוסיפים שמן קנולה ומטגנים את הבשר עד להשחמה 
  3. לאחר השחמה מעבירים את הבשר לכלי נפרד, מוסיפים שמן ומטגנים את הבצל עד להזהבה
  4. מוסיפים את השום תוך כדי ערבוב ומתבלים במלח ופלפל לבן לפי הטעם 
  5. מוסיפים את הפלפל הירוק החריף ומטגנים דקה
  6. מגרדים את העגבניות על פומפיה ומעבירים לסיר
  7. מוסיפים את רסק העגבניות, החוויאג', הכמון וההל ומערבבים טוב
  8. מחזירים את הבשר ומוסיפים את המים הרותחים
  9. מבשלים על אש קטנה כשעתיים וחצי 
  10. מוסיפים את הכוסברה ומבשלים עוד 15 עד 30 דקות  
.

טועמים ומשפרים תיבול, בודקים שהבשר רך (מזלג... נעיצה ואם עובר בקלות אז זה סבבה)


מגישים ואוכלים בתיאבון גדול....
בא טוב עם איזו קובנה טריה לספוג את הרוטב ועם אורז לבן או תפוחי אדמה מבושלים בצד. 








0 תגובות
זכרונות בטעם שווארמה..
10/01/2019 09:13
רון דותן
פרגיות, שווארמה, שמן זית, כורכום
יש זכרונות שמלווים אותך כל החיים, בקיץ 1992 זכיתי לחוות אחד כזה 
זו היתה שנה עם המון משמעות. על כר הדשא בבלומיפלד הובילו אבי נימני ואיציק זוהר את הצהובים של 'מכבי תל אביב' לאליפות הסטורית לאחר תקופת בצורת של 13 שנה. בדיוק באותו הזמן על רצפת הפרקט בכפר בלום  חוללו דורון שפר וברד ליף מ'הפועל גליל עליון' את ההיפך המוחלט כאשר עשו הסטוריה והדיחו את מועדון הכדורסל של מכבי מהגמוניה של יותר מ- 30 שנה. ואני , נער מתבגר שטוף הורמונים  והתלבטויות שבכלל אוהד את האדומים של 'הפועל תלאביב' צפיתי   מהצד והפנמתי לראשונה (בלי שבכלל שמתי לב...) את תורתו של הבעל שם טוב - "בכל רע תמיד קיים טוב ולהיפך..."
באותה שנה חל גם המהפך הפוליטי שבו יצחק רבין עליו השלום נבחר לראשות הממשלה. רוחות חדשות של תקווה ושלום נשבו באוויר ומילאו אותנו באופטימיות. 
אבל אף אחד מהאירועים המסעירים שציינתי לא היה כה חזק ומרגש כמו אותו יום קיץ לח ודביק במטבח הקטן והדחוס של מסעדת  'עדנה' באזור התעשיה הישן של רמת השרון. 
מסעדת 'עדנה' המיתולוגית בראשותו של  אבי נאמן היא כיום מוסד קולינרי ותיק המשלב בין המטבח הפרסי האותנטי וסצינת הפיוז'ן המאפיינת מסעדות גורמה. 
אולם אי שם בתחילת שנות התשעים היתה 'עדנה' מסעדת פועלים אשר הוקמה על חורבות הקיוסק המשפחתי הישן של עדנה ושמעון נאמן ז"ל. בחלל המסעדה הצר הוגשו על השולחנות  מנות סטנדרטיות של קבב, שיפודים וחזה עוף ולצידן גם  מנות פרסיות מפנקות כמו 'גונדי' ו 'חורשט סבזי' אבל שובר השוויון ניצב לו בגאון דווקא בחזית המסעדה...סיח השווארמה האגדי. איזו שווארמה זו היתה י-א-ל-ל-ה

מידי בוקר הייתי מגיע למשמרת במטבח  של ' עדנה' כשוטף כלים מתמחה. אגב, שוטף הכלים הבכיר היה פלסטינאי משכם  בשם נאדר שהיה מחלק בסתר למלצריות  סיגריות דקות שמפיצות ריח שונה מהסיגריות שהן  נהגו לעשן (וואי איזה חנון ותמים  שאני הייתי...). בכל בוקר בדיוק בשעה 9:15 נאדר ואני ידענו שהטקס עומד להתחיל. הדלת נפתחה בעדינות ולמטבח נכנסה בחיוך מבויש אשה בשנות השישים לחייה, בעלת תוי פנים עדינות ועיניים מלאות בשמחת חיים ואנרגיות טובות. היא נשאה בידה שקית ניילון מקומטת שהפיצה אחריה שובל ריחות חריף ומתקתק. זו היתה עדנה. כן...כן...עדנה המיתולוגית. אמו של אבי נאמן בעל המקום.  
נאדר ואני נהגנו להביט בה כמו מכושפים כאשר היתה ניגשת אל נתחי בשר ההודו והפרגית שנאדר פרס מבעוד מועד ודאג להשרות בכמות נדיבה של שמן  זית. 
עדנה הניחה על השולחן את שקית הניילון והתבוננה בסיפוק בנתחי השווארמה העסיסיים, כמו אם הבוחנת את גופו של תינוקה רגע לפני שמורחת אותו בקרם לחות. לאחר מכן, שלחה עדנה את ידה אל השקית והחלה לפזר בתנועות מיומנות את התבלינים השונים ולעסות ברכות  אך במלוא המרץ את נתחי השווארמה. 
נאדר ואני הבטנו בה מהופנטים, מנסים לנחש בליבנו מהם 
התבלינים הסודיים שמסתתרים  בשקית הקסם של עדנה. 
אך עמוק בלב כבר הבנתי...הקסם אינו בתבלינים אלא בנשמה של האשה המפזרת אותם. רק בהינתן הסימן המוסכם ולאחר שעדנה והשקית עברו לשולחן השני להכנת ה'חורשט סבזי' העזנו נאדר ואני להתקרב  אל נתחי השווארמה המתובלים ובחרדת קודש הנחנו אותם על מגש  נרוסטה רחב שהמתין לנו אחר כבוד. מכאן ואילך החל הכל לתקתק כמו  שעון. נאדר ואני סחבנו את המגש לחזית המסעדה ונאדר החל לשפד את הנתחים על השיפוד הארוך של סיח השווארמה  ובדיוק בשעה 10:00 הודלקו הפחמים מתחת לסיח ונתחי השווארמה החלו להיצלות אט אט. בשעה 12:00 התחלקנו- אני נותרתי בעמדת השטיפה, משמיע לעצמי קלטות של עופר לוי ודורון מירן ומתמודד מול צמד כיורי ענק עמוסים סירים, מחבתות וצלחות מלאות שומן ואילו נאדר עבר לחזית  כדי לתפעל לצד אבי את זירת השווארמה. מידי פעם הייתי צופה בהם בהערצה מבעד לפתח הוצאת המנות במטבח. מתבונן איך נאדר חותך במיומנות פרוסות שווארמה עסיסיות נוטפות שומן היישר למגשית כסף קטנה כאשר אבי במקביל חוצה פיתות ובאגטים טריים , ממלא אותם באהבה בחומוס, סלטים וצ'יפס חם לבקשת הסועדים ותמיד מפנק בזילוף נדיב של טחינה ומפזר פטרוזיליה לקישוט. 
בהפסקות הצהריים היה אבי מפציר בי לנסות את המנות החדשות ששילב בתפריט- אסקלופ בשמן זית ולימון, עלי גפן ממולאים בבורגול ורשאד או כבדי עוף ביין אבל אני תמיד חזרתי לשווארמה. נותן ביס קסום  ושואב אותו בנחת מתוך הפיתה, מנגב את הטחינה שנוזלת על הסנטר ומדמיין את עצמי עובר יום אחד למגרש של הגדולים וחותך בעצמי פרוסות שווארמה מלאות בתבליני האהבה של עדנה. 

ואז זה קרה... אני זוכר עד היום, את המבט השמח של אבי כשקרא לי אליו, הניח עלי את הסינר השחור עם שם המסעדה ואמר לי בגאווה:  "היום אתה מתלבש איתי על השווארמה". רציתי לחבק אותו, רציתי לעלות הבר של החמוצים ולצרוח משמחה, ההתרגשות הציפה  אותי בפעם הראשונה בחיי קיבלתי קידום ! זה היה מטורף. בזמן שהתאמצתי לשמור על פאסון אבי הסתובב רגע וחזר אלי עם חיוך
רחב. "הבאתי לך מתנה..." הוא אמר כשהחזיק בידו סכין חשמלית. 
"רק לא להתלהב עם הגודל של המנות הא? בכל זאת...מסעדה פרסית..." הוא הוסיף בקריצה וטפח לי על השכם. 

הרגע הזה בו חתכתי את פרוסות השווארמה הראשונות שלי, ממש כמו הטעם המענג של כל מנה נצרבו לי עמוק עמוק בלב. כמו כל מנת שווארמה גם הימים היפים שחוויתי ב'עדנה' הסתיימו עם טעם של עוד. חופשת הקיץ חלפה, אני חזרתי אל ספסל הלימודים ואל השגרה של בגרויות, אימוני כדורגל והכנות לצבא. 
הרבה טחינה טפטפה לה מאז ימי 'עדנה' העליזים. הספקתי להתגייס, להשתחרר, לטייל, לעשות תואר ראשון ושני, לפצוח בקריירה, להקים משפחה מדהימה, לקנות בית. אבל בכל המירוץ הזה שנקרא 'חיים' תמיד ידעתי שלפעמים חייבים לעצור אפילו לכמה רגעים  ולמצוא משהו  שיטעין אותך מחדש...יש כאלה שיקראו לזה 'גילטי פלז'ר' אני לא קורא לזה ככה אלא פשוט ממשיך ומחפש את הטעם הזה שמתובל בכל כך הרבה אהבה...

כשגיליתי לשמחתי שגם היורשים החמודים שלי  נשבו בקסמה של השווארמה התחלתי להכין להם בבית את הגרסה שלי ...

הלוואי שהטעמים האלה כמו כל החוויות שהם יצברו יהפכו 
גם אצלם לזכרון שכיף להתרפק עליו...גם אחרי עשרים ושבע שנים.

אז כמחווה לימי 'עדנה' היפים קבלו מתכון כיפי וקל.

שווארמה פרגיות בגרסה ביתית

מה צריך? (4-5) מנות 

  • 600 גרם פרגיות 
  • 2 בצלים גדולים
  • 2,3 שיני שום 
  • כפית שטוחה כורכום
  • 1/2 כפית כמון 
  • 1/2 כפית פפריקה 
  • 1/2 כוס שמן זית 
  • כף שמן קנולה (לטיגון) 
  • מלח ופלפל שחור 
     להגשה 
צרור פטרוזיליה קצוצה 
 
מה עושים?
  1. צולים את נתחי הפרגית למשך דקה בכל צד (רק כדי לרכך אותן) 
  2. פורסים לרצועות (לא דקות מידי) ומעבירים לקערה או תבנית 
  3. מערבים היטב בקערה נפרדת: כורכום, פפריקה, כמון ושמן זית
  4. יוצקים את תוכן הקערה על הפרגיות, מפנקים אותן בעיסוי טוב ומשאירים את הכל להיספג למשך כחצי שעה 
  5. חותכים את 2 הבצלים גם לקוביות בגודל בינוני וגם לרצועות 
  6. חותכים את שיני השום דק דק (לא לכתוש לחתוך דק!)
  7. מטגנים בסיר או במחבת גדולה את הבצל עד שמתחיל להזהיב 
  8. מוסיפים את שיני השום החתוכות תוך כדי ערבוב
  9. מוסיפים את רצועות הפרגית המתובלות, מכסים ומבשלים על אש בינונית למשך 10 דקות (לתת איזה ערבוב יפה מידי פעם) 
  10. מסירים את המכסה, מנמיכים לאש קטנה ומבשלים עוד 5 דקות

מפזרים בנדיבות פטרוזילה ומגישים בכיף 
בא טוב עם צ'יפס ביתי, אורז לבן או מג'דרה וכמובן הרבה טחינה.
בתיאבון ! 
0 תגובות
פרגיות או לא להיות
09/01/2019 14:46
רון דותן
פרגיות, סירופ מייפל, לימון, אורז, פירה

כל כך קל להתאהב בפרגיות (כבר הסתבכתי הא?...) 
המראה, המירקם, והטעם המדהים שנשאר ואפילו משתבח גם כשמבשלים אותן אחרי כמה ימים במקרר. 
לא במקרה הילדים עפים עליהן . 
הן מתמסרות בקלות, ניצלות צ'יק צ'אק בתנור  או על המחבת 
והכי כיף לגלות איך הן שוחות באצילות בתוך המרינדה (
כל מרינדה) ויש כל כך הרבה...דבש וחרדל, שמן זית ולימון, סילאן וטחינה, רוטב צ'ילי , חלב קוקוס...אין גבול... 
אז קבלו  מתכון קליל וכיפי שאני מאוד אוהב להכין. 
שמים איזה חוליו איגלסיאס בפלייליסט , עולים על סינר
ויוצאים לדרך...

פרגיות במרינדת סירופ מייפל, לימון ושום.

מה צריכים?
 8 נתחים יפים ונקיים של סטייק פרגית   

 למרינדה
  • 5 שיני שום כתושות 
  • 1/2 כוס סירופ מייפל (כדאי להשתמש בסירופ מייפל אורגני)
  • 1/2 כוס מיץ מלימון סחוט
  • 1/4 כוס רוטב סויה
  • 1/4 כוס שמן זית 
  • פלפל שחור ומלח (לגמרי בקטנה ולפי הטעם) 
להגשה 
צרור של עלי טימין או פטרוזיליה (אפשר גם וגם) 

 מה עושים? 
  1. חותכים את נתחי הפרגית לרצועות בגודל בינוני (בערך ארבעה רבעים בכל נתח) ומניחים בתבנית חד פעמית
  2. מעבירים את כל חומרי המרינדה אל תוך קערה ומערבבים היטב
  3. יוצקים את המרינדה על נתחי הפרגית שבתבנית ומעסים אותן היטב (תשקיעו בהן זה ישתלם...) 
  4. עכשיו כל הטוב הזה הולך להתפנק לו במקרר (לפחות לשעה וחצי שעתיים) אם אפשר לילה שלם זה בכלל מעולה. 
  5. מוציאים מהמקרר את הפרגיות המושרות, מחממים תנור/טוסטר אובן לחום של 180 מעלות ומחממים בין 40 ל-50 דקות עד שהחמודות ישחימו (אחרי 20  דקות כדאי להוציא, להפוך צד ולהחזיר)   
זהו...נשאר רק להוציא מהתנור, לפזר בנדיבות פטרוזיליה / טימין ולהגיש באהבה גדולה.  
הולך טוב עם פירה/ צ'יפס בטטה/ אורז לבן או קינואה.  

בתיאבון ! 



0 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
אוכלים ת'ראש ...
טעמים של בית
טבעוני זה אני...